<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שלישי</h1>
<h2>דף ד.</h2>
יאמר תושב ואל יאמר שכיר, ומתרץ ביבמות (ע' ע"א) בא זה ולימד על זה, וגבי נערות ובגרות מקשה כי האי גוונא פ"ק דקידושין (ד' ע"א), ולא קאמר בא זה ולימד על זה כדאמרינן התם, אי נפקא בנערות בבגרות מאי בעיא גביה, לא דמי לתושב ושכיר דיכולין להיות שניהם בבית כהן, ולכך מצינן למימר בא זה ולימד על זה, אבל נערות ובגרות אי יוצאה בנערות אינה יוצאה בבגרות דכבר יצאה בנערות, ובדבר זה וכיוצא בזה לא נאמר בא זה ולימד על זה.
<h2>דף טז:</h2>
מצינו דמקשה מאמורא אע"ג דאיתותב, כי הא דפ"ק דב"מ (י"ב ע"ב) האי שפחה היכי דמי וכו', עד ואי דלית לה אב תיפוק במיתת האב דהא אמר ריש לקיש מיתת האב מוציא מרשות אדון מק"ו, ולאו איתותב ר"ל בקידושין (ט"ז ע"ב), נימא תיהוי תיובתא [נמי] מהא. וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתין דמותיב תיובתא לאמורא אע"ג דנשאר בתיובתא, ופריך ולאו אותביניה חדא זימנא, לימא מהא נמי תיהוי תיובתא, ולא דמי הך להך דאמרינן הכא, דהכא מייתינן דמקשה על המשנה מריש לקיש, ומתרץ דדעתו הוה לאקשויי ממתניתין לריש לקיש אע"ג דכבר איתותב, ולא דמי להא דמותבינן תיובתא על תיובתא.
<h2>דף יט.</h2>
ברוב התלמוד דאמר תרתי ר"ל תרתי דסתרן אהדדי, כגון (ב"ק כ"א ע"א) הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר, והשוכר בית מראובן צריך להעלות שכר לשמעון וכו' תרתי, וכן ברוב המקומות. יש מקומות דלא סתרן, במסכת ביצה (י"ד ע"א) אין עושין טיסני ואין כותשין במכתשת, תרתי ובקידושין (י"ט ע"א) אין יעוד אלא מדעת ואין יעוד אלא בגדול, תרתי, ובפרק השואל (ב"מ ק"ב ע"א) שברפת ושבחצר, תרתי, ובפרק חלון (עירובין ע"ט ע"ב) כיצד הוא עושה נועל את ביתו ומבטל את רשותו, תרתי, כל אלו ר"ל תרתי דנגעו אהדדי ומחד ידענא חבריה. ויש תרתי דרך שלישי דלא סתרן ולא נגען אהדדי פרק המביא גט תניין (גיטין כ"ג ע"ב) רבי יוחנן אומר תרתי ע"ש.
<h2>דף מא.</h2>
פעמים מקשה לשתוק מרישא דמסיפא ידעינן לה ומתרץ לא זו אף זו. פעמים שאינו מתרץ כך, כגון בחד בבא בתרי תיבות, כגון האיש מקדש בו ובשלוחו קידושין (מ"א ע"א), ופריך השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא, ולא מתרץ לא זו אף זו, וכן פירקא קמא דב"ק (ח' ע"א) גבי מכרו לאחד או לשלשה בני אדם כאחד דפריך, השתא לשלשה בני אדם כאחד וכו', ולא מתרץ לא זו אף זו, וכן בפירקא שמיני דיומא (פ"ה ע"ב) אם עשה תשובה יוהכ"פ מכפר על עשה ועל לא תעשה, ופריך בגמרא על לא תעשה מכפרת על עשה מיבעיא, ולא מתרץ לא זו אף זו, אבל בפירקא קמא דמעילה (ב' ע"א) דקאמר במתניתין או שקבלו פסולין וזרקו את דמן, ומסקנא דפירושא דהך מילתא בגמרא (ה' ע"א) דבעי לאוכוחי היתר אכילה שנינו ולא זו אף זו קאמר, והגירסא ההיא מקויימת, וזה קשיא להא דאמרינן דלא אמר לא זו אף זו בתרי מילי בחד בבא, ונראה דהתם במעילה יש חידוש בכל תיבה, שקבלו לאפוקי ממאן דאמר היתר שחיטה שנינו, וזרקו לאפוקי ממאן דאמר היתר זריקה שנינו, אבל בו ובשלוחו בתיבת בו אין חידוש כלל, וכן על עשה אין לך דבר קל מעשה וכן לשלשה בני אדם ליכא למטעי.
<h2>דף מג:</h2>
מגו לא אמרינן היכא דבעי לאשתבועי בהא טענה דאמר ליה, מהא דאמר ואי א"ל פרעתיך הכי נמי שאני הכא על ידי פלוני ופלוני דמהימני מגו דיכלי למימר החזרנו ללוה יכלי למימר פרענו למלוה, והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי הני עדים דיהבו ליה ומשתבע מלוה דלא שקיל ופרע ליה לוה למלוה.
מגו אמרינן אף היכא דצריך שבועה דרבנן, מגו דאי בעי אמר טענה מעלייתא, אע"פ שבאותה טענה איכא שבועה דאורייתא, כיון שבטענה שטוען ליכא אלא שבועה דרבנן, מהא דאמרינן [ב"ב ע' ע"א] המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי לך בשבועה מגו דמצי טעין נאנסו, והך שבועה דנאנסו הויא מדאורייתא פירוש שבועת שומרין ואפילו הכי מהימן בהאי מגו כיון שבטענה שטוען החזרתי לך לא שייכא אלא שבועה דרבנן, אע"ג שבשבועת המגו אינו יכול לישבע נאנסו דהא אמר החזרתיו, מכל מקום כיון דאותה שבועה של החזרתיו מצי משתבע וקודם שאמר החזרתיו הוה מצי למימר נאנסו אמרינן מגו משבועה לשבועה משבועה דרבנן לשבועה דאורייתא, ולא דמי להך דקדושין דמייתי לעיל [קדושין מ"ג ע"ב] והשתא דתקון רבנן שבועת היסת וכו' דמשמע דאף בשבועה דרבנן לא אמרינן מגו, לא דמי האי דלא הוי משבועה לשבועה דלא הוי מגו חשוב כיון שהוא טוען טענה שאינו צריך שבועה והמגו צריך שבועה ולכך בהך דקדושין לא אמרינן מגו, אבל הכא דהטענה שטוען צריך שבועה וגם בטענת המגו צריך שבועה וטענת המגו מעליא טפי שאינו יכול להכריע אמרינן מגו.
<h2>דף נד:</h2>
בפרק מצות חליצה (יבמות ק"א ע"ב) התם חד סתמא הכי תרי סתמי [וכו'] דתנן מיאנה או שחלצה בפניו וכו' הכא תרי סתמי, מכדי האי סתמא והאי סתמא מה לי חד סתמא ומה לי תרי סתמי אמר רב נחמן בר יצחק הואיל וסתמה במקום מחלוקת דתנן סמיכת זקנים ועגלה ערופה וכו' עד ולא פליג ר' יהודה, ובפ' האיש מקדש (קדושין נ"ד ע"ב) גבי כרם רבעי אין לו חומש ואין לו ביעור, מכדי האי סתמא מה לי חד ומה לי תרי כו' ותנן בבחירתא [כוותי'], וההיא מיקרי תרי סתמי, משום דמתניא בשני מקומות בזרעים. פרק בא סימן (נדה מ"ט ע"א) וכי תימא משום דבעי למסתמיה כרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים, מהו דתימא מסתבר טעמיה דר' מאיר דקא סייעי ליה קרא קמ"ל. פרק האשה שהלך (יבמות קכ"ב ע"א) אמר רבה בר שמואל תנא בית שמאי אומרים אין משיאין על פי בת קול ובית הלל אומרים משיאין, מאי קמ"ל מתניתין היא, הא קמ"ל דאי משכח סתמא דתנן אין משיאין בית שמאי היא. ומההיא דקידושין (נ"ד ע"ב) משמע דחשיב דברי בית הלל סתמא אע"ג דפליגי בית שמאי עליה. בגמרא בפרוטה ובשוה פרוטה. ובגמרא פרק מרובה (ב"ק ס"ט ע"ב) רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח, דתנן אין הגונב אחר הגנב, מאי חזית דאזלת בתר האי סתמא נעביד כי האי סתמא, משום דקא מסייעי ליה קראי. עוד שם אי לאו דאמר רבי יוחנן צנועים ורבי דוסא אמרו דבר אחד, הוה אמינא מאן תנא צנועים רבי דוסא היא כי היכי דלא תיקשי סתם משנה וכו'.
<h2>דף נו:</h2>
פעמים אייתי ברייתא וניחא ליה יותר ממשנה שפעם ברייתא מפורש יותר ממשנה, ופעמים אייתי משנה אע"ג דהוה ליה לאתויי ברייתא משום דמתניתין עדיפא ליה לאתויי יותר מן הברייתא, כי הא בפ"ד דב"ק (מ"א ע"ב) מייתי גבי מידי סכין כתיב והא תנן השוחט במגל יד כו', אע"ג דהשוחט דיעבד משמע ניחא ליה לאתויי מהמשנה מלאתויי ברייתא דמשמע לכתחלה דתניא בכל שוחטין בין בצור בין וכו', וגבי קידושין (נ"ו ע"ב) מייתי הך ברייתא משום דמשמע לכתחלה ולא ניחא ליה לאתויי מתניתין דמשמע דיעבד.
<h2>דף עב:</h2>
אף על פי שכבר כתבתי (שער ב' סימן ט"ו) מקצת מימרא אני חוזר וכותב כדי לכוללה אחר סדר התנאים ואמוראים. גרסינן בפרקא קמא דסנהדרין (י"ז ע"ב) למדין לפני חכמים שמעון בן עזאי, ושמעון בן זומא, ושמעון התימני, וחנן המצרי, וחנינא בן חכינאי. רבותינו שבבבל רב ושמואל, רבותינו שבארץ ישראל רבי אבא, דייני גולה קרנא, דייני ארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי, דייני דפומבדיתא רב פפא בר שמואל, דייני דנהרדעא רב אדא, סבי [דסורא רב הונא ורב חסדא, סבי] דפומבדיתא רב יהודה ורב עינא, חריפי דפומבדיתא עיפא ואבימי בני רחבה, אמוראי דפומבדיתא רבה ורב יוסף, אמוראי דנהרדעא רב חנינא, נהרבלאי מתנו רב ביבי בר ביזנא, אמרי בי רב רב הונא, והאמר רב הונא אמרי בי רב אלא רב המנונא, במערבא אמרי רבי ירמיה, שלחו מתם רבי אלעזר, מחכו עלה במערבא ר' יוסי בר חנינא. גרסינן בפ"ד דקידושין (ע"ב ע"ב) יום שמת רבי עקיבא נולד רבי, יום שמת רבי נולד רב יהודה, יום שמת רב יהודה נולד רבא, יום שמת רבא נולד רב אשי ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנולד צדיק אחר שנאמר (קהלת א' ה') וזרח השמש ובא השמש. שמש ומגן ה' אלהי ישראל, וכאור בוקר יזרח שמש (שמואל ב', כ"ג ד'). ואיש אשר ידבנו לבו להוסיף בדברי התנאים או האמוראים ילך בסוף חלק רביעי למעלה (ימות עולם ש"ג) ושם הנחתי לו מקום לגבות הימנו.
